תכניות שלום במזרח התיכון

תכניות שלום

1948 תכנית ברנדוט

הרוזן השוודי פולקה ברנדוט מונה כמתווך בין היהודים והערבים בא”י ע”י האו”ם. במהלך שהותו בארץ המליץ על שינויים מסוימים בתכנית החלוקה. הוא הציע שהחלק הערבי של א”י יסופח לירדן, שהנגב יועבר למדינה הירדנית-פלשתינית, ישראל תקבל את הגליל המערבי וכל הפליטים יוחזרו לישראל. בתכניתו המקורית הציע שירושלים תועבר לערבים. מאוחר יותר המליץ שתבונאם. הוא גם הציע שנמל חיפה ושדה התעופה בלוד יבונאמו. ברנדוט נרצח בידי יהודים על רקע פוליטי ב-17.9.48.

1955 תכנית ג`ונסטון

בשנים 1955-1953 עסק אריק ג`ונסטון, נציג מיוחד מטעמו של נשיא ארה”ב אייזנהאור, בתיווך בין ישראל מצד אחד ומצרים, ירדן, סוריה ולבנון מצד שני בנושא תכנית לחלוקה של מימי הירדן בין ישראל לשכנותיה. התכנית נדחתה ע”י הליגה הערבית בעקבות חשש סורי שקבלתה עשויה להתפרש כהכרה בישראל. למרות הדחייה, תכנית ג`ונסטון הפכה לבסיס הסתמכות לגבי חלוקה צודקת של המים.

1967 תכנית אלון

תכנית שיגאל אלון התחיל לגבש מיד לאחר מלחמת ששת הימים כבסיס לשלום בין ישראל מצד אחד, ומצרים וירדן מצד שני. התכנית הייתה מבוססת על רעיון הפשרה הטריטוריאלית, כשישראל תמשיך להחזיק באזורים החשובים לה מבחינה ביטחונית (למשל בקעת הירדן וגב ההר) דתית או אידיאולוגית, ותחזיר לשליטה ערבית חבלי ארץ שנכבשו במהלך מלחמת ששת הימים המאוכלסים בצפיפות בערבים או שאינם חיוניים מבחינה ביטחונית. אלון האמין שהבעיה הפלשתינית תיפתר במסגרת מדינה ירדנית-פלשתינית. במהלך השנים הכניס אלון שינויים לתכניתו, אך מעולם לא פרסם מפה. התכנית לא נתקבלה על-ידי ממשלות לוי אשכול, גולדה מאיר או יצחק רבין (1977-1967) אך היוותה בסיס לתכניות ההתיישבות של ממשלות אלו. בשנת 1997 הועלו בממשלת בנימין נתניהו רעיונות לגבי הסדר קבע עם הפלשתינאים שכונתה ע”י רבים ”תכנית אלון פלוס”

1969-1971תוכנית רוג`רס

תכנית שלום אמריקנית שהוצעה לראשונה ע”י מזכיר המדינה וויליאם רוג`רס, בדצמבר 1969, בעיצומה של מלחמת ההתשה. גרסתה האחרונה פורסמה באוקטובר 1971. התכנית קראה, בין היתר, לנסיגה ישראלית לקו הבינלאומי עם מצרים, לקו שביתת הנשק עם ירדן בתיקונים מזעריים (ראה הסכמי שביתת הנשק) ולשמירת אחדות ירושלים, תחת ניהולן של שלוש העדות הדתיות. התכנית לא עסקה בחזית הסורית-ישראלית. גח”ל פרשה מממשלת הליכוד הלאומי ב-1970, בין היתר מכיוון שממשלתה של גולדה מאיר הסכימה לדון בתכנית.

1974 תכנית יריחו

תכנית שהוצעה על-ידי יגאל אלון, כבסיס להסכם הפרדת כוחות בין ישראל לירדן, למרות שירדן לא השתתפה במלחמת יום-הכיפורים. ההצעה הייתה שישראל תחזיר לירדן את יריחו וסביבותיה בתמורה להסכם דומה לאלו שהושגו עם מצרים וסוריה במהלך 1974. התכנית נתמכה על-ידי מזכיר המדינה הנרי קיסינג`ר אך רה”מ יצחק רבין הסתייג ממנה. התכנית הוצגה אישית למלך חוסיין על-ידי רבין ואלון באוקטובר 1974, לפני ועידת הפסגה הערבית ברבאט. המלך חוסיין, שהעדיף נסיגה אנכית של ישראל לאורך הירדן, ביקש לדחות את הדיון בתכנית עד אחרי ועידת רבאט. התכנית נגנזה לאחר שהוועידה הכריזה על אש”ף כגוף היחיד המוסמך לשאת ולתת על עתיד הגדה-המערבית ורצועת-עזה

1977 תכנית האוטונומיה הרשמית של ישראל

תוכנית שהציג רה”מ מנחם בגי ןקצת למעלה מחודש לאחר ביקור סאדאת בישראל, לפלשתינאים (ערביי א”י, לדבריו) בגדה המערבית (יו”ש) ורצועת עזה. שיחות האוטונומיה, בהשתתפות ישראל ומצרים, נפתחו ב-26 במארס 1979 ונמשכו, לסירוגין, עד 1982. את ישראל ייצג בשיחות אלו שר הפנים יוסף בורג.

1981 תכנית פהד

תכנית להסדר מדיני במזרח התיכון, שהוצעה ע”י מי שהיה נסיך הכתר הסעודי, שקראה בין היתר לנסיגה מלאה של ישראל מכל השטחים שכבשה ב-1967, הקמת מדינה פלשתינית בשטחים שיפונו ע”י ישראל שבירתה ירושלים והכרה בזכותן של כל מדינות האזור לחיות בשלום. ישראל דחתה את התכנית מאחר והטילה ספק בכנות נכונותם של הסעודים להכיר במדינת ישראל

1982 תכנית רייגן

הצעות שהציע נשיא ארה”ב רונלד רייגן על רקע יציאת אש”ף ממערב ביירות. רייגן הבהיר שבסוף תהליך מו”מ בנושא עתיד השטחים תהייה ישראל חייבת לסגת מהגדה-המערבית ורצועת-עזה, שיהיו קשורים כאזורים אוטונומיים לירדן. רייגן הצהיר שארה”ב לא תתמוך בהקמת מדינה פלשתינית או בסיפוח ישראלי של השטחים, ולא תכיר באש”ף לפני שזה יקבל את החלטות מועצת הביטחון 242 ו-338. הוא גם קרא להקפאת ההתנחלויות. ממשלת בגין דחתה את התכנית ומדינות ערב הגיבו בתכנית פאס.

 

1982 תכנית פאס

תכנית להסדר מדיני במזרח התיכון, שאומצה על-ידי ועידת הפסגה הערבית שהתקיימה בעיר פאס שבמרוקו, כתגובה לתכנית פהד ותכנית רייגן. הוועידה נועדה בשני מושבים, שהראשון שבהם התקיים בנובמבר 1981. התכנית הייתה שונה מזו של יורש העצר הסעודי בכמה סעיפים. בדברה על פירוק התנחלויות היא לא התייחסה רק לגבולות 1967 והיא הזכירה במפורש את אש”ף כמייצגם הבלעדי של הפלשתינאים. התכנית דיברה על ערבות של מועצת הביטחון של האו”ם לשלומן וביטחונן של כל מדינות האזור, ולא על זכותן לחיות בשלום

 

1988 מסמך שולץ

תכנית שלום שהועלתה לראשונה ע”י מזכיר המדינה האמריקני ג`ורג` שולץ ב-28 בפברואר 1988, ונוסחה בצורת מכתב שנשלח לרה”מ יצחק שמיר בתחילת מארס. התכנית קראה לכינוס `אירוע` בינלאומי בהשתתפות ישראל, משלחת ירדנית-פלשתינית וחמש החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו”ם. לאחר מושב הפתיחה אמורות היו להתקיים שיחות ישירות בין ישראל, ירדן והפלשתינאים על תכנית אוטונומיה לתקופת ביניים, ומאוחר יותר גם עם מנהל האוטונומיה על הסדר קבע. נרמז שאש”ף יוכל להשתתף בשיחות אם יכיר בהחלטות מועצת הביטחון 242 ו-338.

1989 יוזמת השלום של ממשלת האחדות הלאומית

יוזמה בת ארבע נקודות שאושרה ע”י ממשלת האחדות הלאומית. היוזמה עסקה בחיזוק השלום בין ישראל ומצרים על בסיס הסכמי קמפ-דייוויד; כינון שלום בין ישראל לשאר מדינות ערב; פתרון בעיית הפליטים הערביים; קיום בחירות בגדה-המערבית ורצועת-עזה לבחירת נציגות פלשתינית עמה תוכל ישראל לנהל מו”מ על תקופת ביניים של מנהל עצמי, ולאחר מכן על פתרון של קבע

1989 עשר הנקודות של מובארכ

בעקבות יוזמת השלום של ממשלת האחדות הלאומית הציע נשיא מצרים, חוסני מובארכ, הצעה בת 10 נקודות לקיים מפגש בין ישראל לפלשתינאים בקאהיר. בהצעה זו השתדל נשיא מצרים לקחת בחשבון רגישויות ישראליות כפי שהובהרו לו ע”י שר הביטחון הישראלי יצחק רבין.

 1989 חמש הנקודות של בייקר

חמש הנקודות של מזכיר המדינה האמריקני ג`יימס בייקר באו בעקבות עשר הנקודות של מובארכ, והבהירו את התנאים לקיום המפגש הישראלי-פלשתיני בקאהיר המקובלים על ישראל.

 

2000 מתווה קלינטון

המתווה הינו הצעת קווים מנחים לפתרון קבע של הסכסוך הישראלי-פלסטיני שנמסרו בעל פה על ידי הנשיא ביל קלינטון וכלל ויתור פלסטיני על זכות השיבה, ויתור ישראלי על ריבונות בהר הבית, אם כי הייתה אמורה להישאר בעלות סמלית ישראלית כלשהי באתר, חלוקת ירושלים והעיר העתיקה, והקמת מדינה פלסטינית עצמאית על מרבית השטחים, למעט גושי ההתיישבות הגדולים (מעלה אדומים, אריאל וגוש עציון), שיסופחו לישראל. על פי ההצעה תכלול מדינת פלסטין כ- 96% משטח יהודה ושומרון וכ-80% מהמתנחלים ישארו בריבונות ישראל, ובתמורה ישראל תוותר על שטח מסוים בתחומי הקו הירוק.

 

2001 תכנית טנט

תוכנית טנט, תוכנית מדינית-בטחונית ביוזמה אמריקנית שנועדה להשיג הפסקת אש בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינאית. התכנית מפרטת 6 נקודות עיקריות: 1 . חידוש השת"פ הביטחוני בדרג גבוה. 2. נקיטת צעדים מיידיים ע"י שני הצדדים לסיכול כל הפרה של הפסקת האש. 3. הצדדים ישתמשו בוועדה הביטחונית להעברה הדדית ולצד שלישי (ארה"ב) של כל מידע מודיעיני על פעילות טרור בשטח אחד הצדדים. 4. הצדדים יפעלו באגרסיביות נגד כל גורם המייצר אלימות משטחם. 5. שבוע לאחר חידוש השת"פ הביטחוני, יגבשו שני הצדדים לוח זמנים מוסכם לנסיגת צה"ל לקווי 28 בספטמבר 2000. 6. שבוע לאחר חידוש השת"פ הביטחוני, יגבשו שני הצדדים לוח זמנים מוסכם להסרת הסגרים ולצמצום מחסומי הדרכים, עד למינימום הנדרש לצורכי הביטחון של ישראל.

 

2002 יוזמת השלום הערבית

"יוזמת השלום הערבית" אושרה לראשונה בועידת הליגה הערבית במרץ2002 ואושררה בועידת הליגה הערבית ב- 3/2007 בריאד. היוזמה הינה מתווה כללי לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי. על פי היוזמה מדינות ערב יכוננו יחסים נורמליים עם מדינת ישראל ויראו את הסכסוך עימה כבא אל סיומו בתמורה לנסיגה ישראלית לגבולות ה- 4 ליוני 67', מציאת פתרון צודק ומוסכם לבעיית הפליטים הפלסטינים והסכמה להקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגדה המערבית וברצועת עזה שבירתה מזרח ירושלים.

 

2003 מפת דרכים לפתרון קבע של שתי מדינות לסכסוך הישראליפלסטיני (תכנית בוש) 

-24 ביוני 2002, לאחר שקרוב לשנתיים לא חלה כל התקדמות בתהליך המדיני על רקע האינתיפאדה השנייה, הציג הנשיא בוש מתווה לחידוש התהליך המדיני בין ישראל לפלסטינאים. המתווה, שזכה לתואר ”מפת הדרכים”, קובע כמטרה הסופית הקמתה של מדינה פלסטינית לצדה של ישראל, שתושג לאחר שיושם קץ לאלימות ולטרור הפלסטיני נגד ישראל תוך שיתוף פעולה ישראלי בתהליך הקמת המדינה הפלסטינית. מסמך רשמי של מפת הדרכים הוצא לראשונה ב-20בדצמבר 2002 ופורסם ב-30 באפריל 2003 . המסמך מתאר שלבי ביצוע ברורים, הן מבחינת תאריכי יעד והן מבחינת ההישגים בכל שלב ושלב. כל התהליך אמור להתבצע תחת חסות הרביעייה (הקוורטט) – ארה”ב, רוסיה, האיחוד האירופי והאו”ם

 

2007 הצהרת אנאפוליס 

בועידת אנאפוליס שנערכה בארה"ב בסוף 2007 השתתפו ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, ונשיא ארה"ב לשעבר ג'ורג' בוש. מטרת הועידה הייתה לנסות ולהניע מחדש את תהליך השלום במטרה להגיע להסכם קבע בתוך שנה

 

 

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.